<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער י'</h1>
<h2>דף ח.</h2>
ונזקין בעידית, מיטב כתיב. ובעל חוב בבינונית, משום תקנה, אע"פ שאינו דינו. וכתובת אשה בזיבורית. והיכא שמכרן כולן בזה אחר זה, הנכסים אלו כולן טורפין מן האחרון. ואם באו כולם לטרוף בבת אחת מן האחרון, כל הקודם בשטר יגבה תחלה מהנמצא, כגון כשנזקים קודמים ומצא לאחרון זיבורית אע"פ שדינו בעידית גובה ממנו. ולא נאמר יגבה כתובת אשה ויגבו נזקין מלוקח שלפני זה אם קנה עידית רק כסדר. ופעמים לפי זה שבעל חוב יגבה עידית ואפילו כתובת אשה, דמתוך שהם אחרונים לגבות יועילו מהקודמים. ודוק. כן [כתב] ר' יצחק בר' אשר. מכרן לאחד בבת אחת, נכנס במקום בעלים ודינו כהם. מכרן לאחד בזה אחר זה, אין גובין רק מן האחרון, אפילו היה בינונית, מטעם דהנחתי לך מקום. וכל דינין אלו ר"ם פי"ט דמלוה.
<h2>דף ח:</h2>
מי שמכר כל שדותיו לאחד, והלך הקונה ומכר אחד לאחר, ובא בעל חוב דמוכר ראשון, רצה מזה גובה [רצה] מן האחרון גובה, ואיתא בבא קמא ור"ם פי"ט. ודוקא שמכרן בבת אחת, אבל מכרן לרבים בזה אחר זה אינו גובה אלא מן האחרון. ואם שייר בינונית למוכר ראשון לא גבי מזה. והנחתי לך מקום לא אמרו אלא כשיש בינונית, אבל תרוייהו משועבדים לא. ומשום כך לא דחי לוקח אם רצה לגבות ממנו בהנחתי לך מקום, דמה שהניח נמי משועבד, הרשב"א פ"ק דקמא. וראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ובא בעל חוב דראובן, (יגיד) [יעשה] עמו ראובן דין, ואין המלוה יכול לומר אין לי דין אלא עם שאני מוצא בקרקע, דא"ל אי מפקת מיניה עלי הדר. ואפילו שלא באחריות הוא דין זה, מטעם שלא יהא לוה רשע וכו' [תהלים ל"ז], ואיתיה פ"ק דקמא. וכן אם [אין] רצון ראובן לדון עמו עד הראות שטר טרפא, הדין עמו. ור"ם פי"ט בקנין.
<h2>דף ט.</h2>
המוכר שדה שלא באחריות, כיון שהתנה אין לו עליו לסלק המערער, פ"ק דקמא. ומי שקנה שדה ויצאו עליו עוררין (מי) [מ]שהחזיק בה אין יכולין לחזור וכו' עד שלא החזיק בה יכול לחזור מאותה קניה אע"פ שקנה בלא אחריות. והחזקה מכי דייש אמצרי. וכשמכר באחריות, ולוקח ירא פן יאכל בינתים המוכר המעות ולא ימצא ממה להשתלם, אינו יכול לומר לו אחוי טרפך, אלא מיד יש לו לסלק המערערים או ישלם. כרי"ף.
<h2>דף לט.</h2>
מלוה בשטר גובה בין מן היורשים דוקא בשהודה בשעת מיתה [או נידוהו] או מת תוך זמן הפרעון, כמו שכתבתי לעיל. ודין זה פרק גט פשוט [קע"ד ע"ב]. והרשב"א וכל הפוסקים [כתבו] כן. ודוקא יורשים גדולים, אבל יתומים קטנים אין נפרעין מהן, אפילו היה בשטר כל תנאי שבעולם, שמא יש להם ראיה. ר"ם פי"ב דמלוה ורב האיי בתשובה. בעיטור אות בי"ת בקורת, כדאמר רב יהודה [ב"ק ל"ט ע"א] אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ ריבית אוכלת בהם, ולכתובת אשה משום מזוני.
<h2>דף קיב:</h2>
וכשהוא טורף קורעים השטר וכותבים טרפא, ומשביעין אותו שלא נפרע כלום, כדתנן אין נפרעין וכו' אלא בשבועה. ואחר כך נותנין לו אדרכתא. ואחר כך נותנין שומא כשהכריזו שלשים יום ולא מצאו מי שיוסיף. וסדר גביית החוב פרק גט פשוט [קס"ט ע"א]. ורי"ף סידרו, ופ"ק דמציעא [ט"ז ע"א].
וכשרצון הלוה לפרוע, ב"ד נותנין לו ל' יום. ובתוך זמן זה אין מחייבין אותו ליתן ערב או משכון, ר"ם פכ"ב דמלוה. ולמדו מדבריו שאם המלוה ירא פן ילך הלוה לארץ מרחקים ותובע ממנו ערב או שיבוא לזמן השטר או שיפרע, שאין מחייבין אותו עד זמן שיהא מחוייב לפרוע. וכתב הרמב"ן שאפילו נכסים ידועים ללוה והערב אומר חות לדינא עמיה וגבי, והמלוה האריך לו זמן, ואשתדוף נכסי דלוה, חוזר על הערב.
